תחבורה ציבורית היא תשתית קריטית, בדומה לתשתיות אנרגיה, מים, נתיבי תחבורה ימיים ואוויריים. העובדים המספקים שירות על בסיס תשתיות אלו, מושג המוכר בעברית באופן חלקי כ"שירותים חיוניים" (המושג השלם כולל גם שוטרים וחיילים), נתונים בחלק מהמדינות למסגרת חוקית שונה בהיבטי זכויות וחובות עובד: אם העבודה קשורה לתשתיות לאומיות שעליהן נשענת כלכלתה וסדרה הטוב של המדינה, העובד אינו יכול להחליט מתי לעבוד ומתי לשבות.
מדינות יעילות, דוגמת ארה"ב וגרמניה, הצליחו בחקיקה ובאכיפה להפוך את הרכבות, האוטובוסים, נמלי הים והאוויר למוקדים המנוטרלים באופן יחסי מיכולתם של עובדים, בודדים או מאוחדים, להשביתם.
בארה"ב חל חוק ה-Railway Labor Act המונע מעובדי הרכבות והתעופה מלשבות. חוקים אלו מאפשרים לממשל המקומי והפדרלי להבטיח את פעילותם של מערכות אלו ללא חשש. בגרמניה עובדי ציבור בכלל, לרבות תחבורה ציבורית, אך גם מורים ומנקי רחובות עובדי מדינה, אינם יכולים לשבות מ-2014.
לקריאת הכתבה המלאה של יקי ברנס, שותף, ראש החטיבה לייעוץ אסטרטגי- לחצו כאן
